לישון כמו תינוק - אקט שיווקי להורים או אמת בפרסום? 

אני חושבת שמי שהמציא את המושג "לישון כמו תינוק" לא באמת חשב על התינוק שרק נולד (ואולי גם לא היה הורה בעצמו?!).
להורים רבים זה אכן נראה כמו פיקציה.אבל אם נעצור לרגע ונחשוב על ההשפעות שיש לנו כהורים, על השינה של התינוק שלנו, נגלה שאנחנו יכולים לעזור לו וללמד אותו לא מעט דברים שקשורים בשינה ואז, כן אז, הוא יוכל לישון כמו תינוק. תאמינו לי, בתור אמא ויועצת שינה - אחת שיודעת. 

אז מה היכולות של תינוק כאשר הוא רק נולד? האם הוא מסוגל פשוט לעצום את העיניים ולישון? צורך כל כך בסיסי שנראה לנו כמעט מובן מאליו? ולמה לנו ההורים כל כך קשה לקבל ולהכיל את הקושי הזה?
אז חשוב לפני הכל, באמת להבין. שינה היא צורך בסיסי ויכולת טבעית לחלוטין אבל לא לכולם היא באה בקלות. בדיוק כמו שאנחנו מלמדים את הקטנטנים לאכול עם כפית, לטעום טעמים חדשים, לזחול, להתהפך, ללכת..... כך צריך ללמד אותם להירדם באופן עצמאי. הבעיה מתחילה שאנחנו ההורים לא מבינים את זה וגרוע מכך, הורסים גם את מה שבא להם כבר במעט, באופן טבעי.

אז מה באמת משפיע על השינה של התינוקות שלנו ואיפה אנחנו יכולים לעזור גם שמדובר בתינוק בן יומו וגם שמדובר בפעוט בן 3?
הרי לכם כמה היבטים עיקריים שמשפיעים על שנת התינוקות, על הרגלי השינה שלהם, על אופי השינה, איכות השינה ועל ההרדמות.
לפעמים רק אחד מהם משפיע לפעמים כמה ביחד.
החלק הראשון והחשוב הוא בכלל לזהות שיש בעיה וזה כדי לדעת איך להתאים את הפתרון ובאיזה אופן. לרוב, במרוץ החיים המטורף, אנחנו אפילו לא עוצרים, בוחנים ושואלים "מה באמת קורה כאן?" ולכן בסופו של דבר רודפים אחרי הזנב של עצמנו ורצים לתת פתרון שלא בהכרח מתאים.
אז לפני שרצים למעבדת שינה (ואני בעד לבדוק דברים ולשלול סיבות רפואיות ? תמיד. אבל רגע אחד לפני....), חשבו אולי יש משהו שאנחנו יכולים לעזור ו/או תלוי גם בנו, ההורים.

אני רוצה לבחון ארבעה היבטים עיקריים המשפיעים על ילדינו ועל השינה שלהם. הסיבות הללו יכולות אולי לעזור לכם, בתור התחלה, להבין מה באמת קורה אצלכם ואצל ילדכם.

1. ההיבט התנהגותי
נכון, תינוקות נולדים עם מטען גנטי, אופי וטמפרמנט משלהם. א-ב-ל.....
הם גם מתעצבים ומשתנים כפלסטלינה בידינו לפי ההרגלים שנקנה להם.
תינוק שנולד רגוע ושליו יכול לישון לא טוב עם לא הוקנו לו הרגלי שינה טובים ולהיפך: תינוק קופצני, רגיש ו"היפר" יכול לישון טוב עם הרבה מאמץ והרגלים טובים מגיל אפס.
זה נכון שתינוקות שרק נולדים זקוקים לנו, לחום שלנו, למגע שלנו וכמובן להרבה ידיים. אבל קחו בחשבון שהרגלים מתקבעים כבר מגיל 0.
אני חלילה לא רוצה להלחיץ. נהפוך הוא. אני רוצה לתת תקווה שאנחנו, ההורים יכולים להשפיע ולעזור על ההרגלים של ילדינו כבר מההתחלה. גם אם התינוק "בכיין" וגם אם יש לו גזים וגם אם קשה לו בהסתגלות לעולם.
אז מה עושים?
קודם כל מודעות ? זה הצעד הראשון. לדעת שכן, הרגלים יש מגיל 0 אבל מצד שני, התינוק שלנו זקוק לנו. האיזון בין השניים כבר יעזור לכם. לא להיות קיצונים לכאן או לכאן זה המפתח.
אתם יכולים להרדים על הידיים ויכולים לפנק אבל נסו גם להרדים במיטה/עריסה/עגלה ולא רק על הידיים. גוונו עוד דרכים להרדמה וכך לא יתקבע הרגל אחד ותלות אחת. נסו להכיר לו את העריסה כך היא לא תהיה זרה לו כאשר יגדל, הוא יהיה כבד ולכם ימאס מהידיים. השתדלו לא להרדים בקפיצות על כדור, נענועים, רגל באוויר או כל ריקוד עם אחר שעוזר לו. היום זה עוזר לו ונעים לו ואפילו לא מהווה מטרד עבורכם. אבל מחר מה יקרה? הוא יגדל, לכם ימאס ואז מה? שעה בקפיצות על כדור לא נראה לי דרך אופטימאלית להרגיע ולהרדים תינוק בוכה. כמה שתקדימו לנתק גורמי תלות בהתחלה, בימים הראשונים, כך תתקלו בפחות בעיות בהמשך. שוב, אין זה אומר שלא מרימים ומרגיעים על הידיים. איזון וגיוון. 

2. ההיבט הפיסיולוגי
היבט זה קשור בעיקר בסוגיה מתי תינוק מוכן או לא מוכן להירדמות עצמאית.
תינוק נולד ללא הפרשת הורמון השינה, המלטונין בכמויות מספקות כדי שיירדם באופן עצמאי.
הורמון זה מתחיל להיות מופרש בגופו רק לקראת גיל חודשיים ? שלושה ומגיע לשיא ומתייצב סביב גיל חמישה חודשים. עד אז, רוב התינוקות, ישנים בצורה מחזורית של 3-4 שעות על פני היממה והם גם לא ממש יבחינו בין יום ולילה אם לא נעזור להם. נכון שיש כמה מחוננים שכבר בהתחלה "מושכים" 5-6 שעות אבל אנחנו מסתכלים כרגע על התינוק הממוצע.
עזרה מצוינת בחודשים הראשונים יכולה להיות בשתי דרכים: 1)  חושך ואווירת לילה החל משעות הערב וחשיפה כמה שיותר לאור במהלך היום בזמן ערות.  2) יצירת חושך בצורה מלאכותית בזמני השינה גם במהלך היום כדי לעזור להם לישון טוב יותר באווירה מתאימה.
כניסה לשינה באווירה מתאימה לא רק משפיעה על אופן ההירדמות אלא גם על  אופי ואיכות השינה. תינוק יכול להירדם בקלות כי הוא מותש אבל לישון שינה פחות טובה ואיכותית... המטרה שלנו ביצירת אווירה היא להכניס את התינוק לשינה בצורה קלה, נינוחה, מהירה ולתוך שינה איכותית.

3. ההיבט הסביבתי
אסור לנו לשכוח את ההיבטים הסביבתיים שמשפיעים על התנהגותו של התינוק ועל השינה שלו. לפני שממהרים לתת לו אוכל ולהחליט אם רעב, צמא, סיים מחזור שינה או לא וכד'.....
כדאי לחשוב אולי קר לו? אולי חם מדי? דווקא בימים כאלו שמזג האוויר כל הזמן משתנה חשוב לשים לב לעניין. האם הם לבושים מספיק? אולי הוא בוכה כי הוא לבוש יותר מדי? בטן או עורף יוכלו לספק אינדיקציה לתשובות הנ"ל. אגב, כפות ידיים ורגליים הם לא אינדיקציה לחום גוף של תינוק.
אז לפני שאתם רצים להסיק מסקנות, ולהחליט שהוא שוב רעב, צמא או עוד לא עייף, בדקו וחשבו על תנאי הסביבה, האם הם מתאימים ומספקים עבור ילדכם.
חשוב לי לסייג ולהדגיש שגם כאן הכל עניין של איזון. אין זה אומר שמעכשיו אתם צריכים להיות סביבו 24/7 ורק לבדוק אותו כל הזמן, להחליף לו בגדים 7 פעמים בלילה או לכסות אותו כל חמש דקות.  תשומת לב לעניין ? זה הכל.....

4. ההיבט הרגשי
אחד הדברים שיותר מסקרנים, שלא נאמר 'מטרידים' אותנו כהורים הוא כאשר אנחנו שומעים את התינוק בוכה ותוהים מה בעצם עובר לו בראש? כנראה שלעולם לא נדע....
לא נדע אם חלמו חלום רע או סתם רצו חיבוק. לא נדע אם הם רק רוצים להגיד משהו כי זו השפה שלהם או שבאמת רע להם. אחד הדברים היותר חשובים עם תינוקות זה להסתכל עליהם הרבה, לצפות בהם, לחוש אותם ולהרגיש אותם. זה הכי הרבה שאנחנו יכולים לעשות למענם עד שידברו ? פשוט להיות קשובים להם (ולא רק בשינה ? בכלל).
יש כמה סממנים רגשיים אצל תינוקות שיכולים להוות גורם משפיע על השינה שלהם:
סיוטי לילה, ביעותי לילה, התקפי זעם, חרדת נטישה, רגשות אשם שלנו ועוד מיני מטעמים שהם חלק בלתי נפרד מהחיים וההתפתחות הקוגניטיבית שלהם.
רגשי אשם שלנו המון פעמים יוצרים מציאות. אז חוץ מלהיות מודעים ולא להשליך עליהם את הקשיים שלנו, אין הרבה מה לעשות בעניין.
"איזה מסכן הוא, ילד סנדביץ'.... ברור שככה הוא יגיב...."
או למשל "מסכן, איך הוא בוכה כי הוא לא ראה אותי כל היום...... בטח רוצה עכשיו שאפנק אותו כי חסר לו זמן אמא/אבא...." מכירים? ברור שמכירים.
ואלו רק שתי דוגמאות קטנות ומוכרות לרגשות אשם שלנו ולרגשות יוצרות מציאות. שימו את זה בצד. אין לזה מקום. זה משפיע עליהם וכבד עליהם. תנו להם להיות תינוקות ואל תנסו לתת פרשנות פסיכולוגית לבכי שלהם. פשוט היו שם בשבילם. פשוטו כמשמעו.
סיבה רגשית נוספת המשפיעה המון על שנת תינוקות היא עניין סיוטי הלילה וביעותי הלילה. אז קודם לא, זה לא אותו הדבר למרות שסמנטית זה נשמע זהה.
שנית, בואו נעשה סדר, על קצה המזלג בין סיוטי וביעותי לילה:
סיוטי לילה מתרחשים לרוב אצל תינוקות בוגרים יותר (שנתיים פלוס ) והתינוק מתעורר בצרחות אך מתקשר עם ההורים.
ביעותי לילה יכולה להופיע גם אצל תינוקות צעירים יותר והילד לא מתקשר כאשר מנסים לדבר איתו.
זו הדרך שלכם להבדיל בין השניים: אם התינוק עם עיניים עצומות, בוכה מתוך שינה ונראה שהוא לא התעורר בכלל וקשה להוציא אותו מהסיטואציה, מדובר בביעותי לילה. אין טעם לנסות להעיר אותו או "להוציא" אותו מזה. חבקו אותו והחזירו אותו לישון. גם למחרת, אין מה לדבר על זה ? הוא לא יזכור כלום.
סיוטי לילה, בדיוק כמו אצלנו המבוגרים, מוציאים את התינוק ממעגל השינה והוא אכן יזדקק להרגעה שלכם, חיבוק, הסבר וכמובן הביטחון שלכם. משהו רע עבר בראשו והפחיד אותו עד כדי כך שגרם לחלום רע. סיוט.
בעיני, הטיפ הכי חשוב שאני יכולה לתת לכם בהקשר הזה הוא לא לעשות עניין, להרגיע במיטת התינוק/הילד, לתת לו את מה שצריך ולחזור לישון.
המון פעמים הורים נוטים לקחת את התינוק אליהם במיטה כי הוא "מסכן" , "מפחד" , "חסר בטחון" , "לא יכול לחזור לישון" ועוד ועוד..... חשבו מה המסר שילדכם מקבל כאשר אתם לוקחים אותו אליכם למיטה. המסר הוא שהמיטה שלו אכן לא בטוחה, שהחדר שלו אכן מקום מפחיד ורק צמוד לאבא ואמא מרגישים בטוחים. זהו מתכון בטוח ללילות לבנים בעתיד.
מה כן לעשות? הרגיעו לפני השינה לפני שהולכים לישון. הסבירו מעט על ההבדל בין מציאות לדמיון (אין מכשפות ואין דרקונים), עשו "סדר" בחדר ובארון כדי לראות שאין שם באמת כלום.
ככל שתהיו לידו ותרגיעו אך לא תעשו מזה עניין (כמו הרבה דברים בחיים), כך זה יחלוף מהר יותר.
אגב, גם סיוטי לילה וגם ביעותי לילה יכולים להיות תוצאה של עייפות יתר, לחצים, מתחים, שינויים וכד'. אם זה משהו שנתון לשליטתכם כגון שעות שינה ? ספקו זאת לילדכם. אם מדובר בתקופת שינוי ? עזרו לו לעבור אותה בקלות ושוב, היו הורים מכילים, תומכים ורגישים.

לסיכום -
קחו לעצמכם כמה רגעים וחישבו מה באמת משפיע על התינוק שלכם.
הקשיבו לו, הביטו בו, צפו בו והכי חשוב ? היו שם בשבילו.
זכרו, זה שהוא לא יכול לדבר לא אומר שהוא לא יכול להביע את עצמו או לא יכול להבין את מה שאתם אומרים. מבין גם מבין. עכשיו תורכם להבין גם אותו.